הפתעה במגרש הגרוטאות: פנינה מוטורית על סף השמדה
שגרת יום במגרש פירוק רכבים באזור התעשייה של הרצליה פיתוח אינה דבר מרגש בדרך כלל. רכבים ישנים, מכוניות שעברו תאונות קשות ושאריות מתכת הם מראה נפוץ. אך ביום שני האחרון, משהו שבר את השגרה. על גרר שהגיע למקום עמדה מכונית שנראתה כאילו נלקחה ישירות מסט צילומים של סרט מדע בדיוני משנות ה-80. עובדי המקום ההמומים זיהו אותה מיד: דלוריאן DMC-12 אייקונית, עם מרכב הנירוסטה המוברש ודלתות כנפי השחף המפורסמות. השאלה הגדולה ריחפה באוויר: כיצד רכב כה נדיר ומבוקש הגיע אל סופו העגום במגרש גרוטאות?
לא סתם רכב אספנות: הכירו את הדלוריאן DMC-12
למי שלא מכיר, הדלוריאן DMC-12 היא הרבה יותר מסתם מכונית. היא סמל תרבותי. הרכב, שיוצר תקופה קצרה מאוד בין 1981 ל-1983, זכה לתהילת עולם בזכות תפקידו הראשי כ"מכונת הזמן" בטרילוגיית הסרטים "בחזרה לעתיד". מעבר לעיצוב העתידני והייחודי שלה, שכלל מרכב מפלדת אל-חלד (נירוסטה) ודלתות הנפתחות כלפי מעלה, היא יוצרה בכמות מוגבלת של כ-9,000 יחידות בלבד. כיום, מעריכים שפחות מ-6,500 מהן שרדו ברחבי העולם, מה שהופך כל אחת מהן לפריט אספנות נחשק. בישראל, מספרן זניח לחלוטין, וניתן לספור אותן על אצבעות יד אחת, אם בכלל.
תעלומת הבעלים: מי שולח אוצר כזה לפירוק?
ההלם הראשוני פינה את מקומו לסקרנות. הרישומים של הרכב חשפו סיפור מפתיע עוד יותר. לא מדובר ביבואן רכב או סוחר ממולח, אלא בבעלות פרטית של דמות מוכרת מאוד, אך כזו השומרת בקנאות על פרטיותה. מעטים ידעו שמאחורי ההגה של מכונת הזמן הזו ישב אחד מאיילי ההייטק המצליחים והמסתוריים בישראל – איתן כהן.
כהן, יזם סדרתי שמכר שתי חברות בסכומי עתק ונחשב לגאון טכנולוגי, היה ידוע גם כחובב נוסטלגיה מושבע של שנות ה-80. מקורבים לו סיפרו כי ייבא את הדלוריאן באופן אישי לפני כעשור, כהגשמת חלום ילדות. הוא השקיע הון בשיפוצה והחזרתה למצב תצוגה, והיה נוהג בה לעיתים רחוקות בסופי שבוע. אז מדוע שאדם כזה, עם אמצעים בלתי מוגבלים, ישלח את בבת עינו לגריטה?
החלום שנגמר בתאונה קלה ובייאוש בירוקרטי
התשובה, כך מתברר, מורכבת. לפני מספר חודשים, הרכב היה מעורב בתאונת חניה קלה שגרמה נזק לאחת מדלתות כנף השחף ולפגוש הקדמי. הנזק לא היה טוטאל-לוס, אך כאן החל הסיוט האמיתי. מציאת חלקי חילוף מקוריים לדלוריאן היא משימה כמעט בלתי אפשרית, גם עבור מיליונר. המכונאים המקומיים סירבו להתעסק עם המנגנון המורכב של הדלתות, והניסיונות לייבא חלקים מארצות הברית נתקלו בקשיים בירוקרטיים ובעלויות אסטרונומיות. על פי גורמים המעורים בפרטים, לאחר חודשים של תסכול ועוגמת נפש, כהן, שעומד בפני רילוקיישן לעמק הסיליקון, פשוט "הרים ידיים" והחליט בצער רב לשלוח את הרכב לפירוק, מתוך מחשבה שאין לו עוד עתיד על כבישי ישראל.
מגריטה להצלה: מה יעלה בגורלה של מכונת הזמן?
אך כאן הסיפור מקבל תפנית אופטימית. מוטי, בעל מגרש הגרוטאות, הבין מיד את הערך ההיסטורי והכספי של המכונית שעומדת מולו. במקום לשלוח אותה למגרסה, הוא יצר קשר עם מספר אספני רכב מוכרים בארץ. הבשורה על הימצאותה של הדלוריאן עשתה לה כנפיים בקהילת חובבי הרכב, וכעת מתנהל מאבק שקט בין מספר אספנים על הזכות לרכוש אותה ולשקם אותה. נראה שמכונת הזמן הזו ניצלה ברגע האחרון מגורל מר של גוש מתכת. סיפורה הוא תזכורת מרתקת לכך שמאחורי כל רכב, גם הנדיר והמפואר ביותר, עומד סיפור אנושי של חלומות, תשוקה ולעיתים גם אכזבה.